לפני כמעט שנתיים אני וספי החלטנו להפריד בתים

לפני כמעט שנתיים אני וספי החלטנו להפריד בתים

אחרי 4 שנים של חיים ביחד.

החלטנו את זה לא כי נגמרה בנינו האהבה, החלטנו את זה כי הגענו לקצה. הלכנו לאיבוד בתוך הנפש של עצמנו + תקופה כלכך נוראית במדינה הזאת וכל משפט הפך להיות טריגר ולא הצלחנו להיות אחד בשביל השניה מרוב שכאב לנו.

ההחלטה הגיעה עם הבנה שצריך להיפרד, אולי לרגע ואולי לתמיד אבל צריך רגע לשנות צורה כי הכאב כבר לא ניתן להכלה.

מאז ועד היום עברנו הרבה גלגולים,

ניסינו להתרחק ובחרנו כל פעם מחדש להתקרב.

וממש עוד כמה ימים אנחנו חוזרים לגור ביחד

בבית חדש שהוא התגשמות כל החלומות שלנו.

אני בוחרת לכתוב את זה פה כי דיברתי עם חבר לפני כמה ימים על זה שגדלנו על ~

'וחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה'

ואף אחד לא סיפר לנו על המורכבות של החיים,

אף אחד לא גילה לנו כמה עבודה נפשית מסתתרת מאחורי הקלעים של כל זוג

שהצליח לחיות באושר (עושר זה בכלל סיפור אחר)

ולהגיד אני וספי חזרנו ווואווואו

מבלי לשתף שאמאלה זה הדבר הכי מאתגר / מורכב/ לא בהכרח אסתטי

שעשיתי בחיי זה יהיה לקחת חלק באגדה שמכרו לנו,

שגם מפספסת את כל היופי שהמורכבות מביאה איתה ~

את תחושת ההצלחה, את הריפוי שמגיע אחרי הקושי,

את הנשימה הכלכך עמוקה שמגיעה אחרי צלילה לכאבים שהנפש שלנו סוחבת איתה ואת הנחת שמגיעה עם ההבנה שזהו עברנו את זה ועכשיו אפשר לנוח ביחד.

אני כלכך מתרגשת מכל מה שהולך לבוא.

לחיי האהבה ~ עם כל מה שהיא מביאה איתה ♡

 Yuv Cohen תפסה פה רגע מושלם.