משפט אחד שעוזר לי להישאר עם הלב פתוח גם כשכואב
- Hani dremer
- 4 ביוני
- זמן קריאה 2 דקות
תלונה היא בקשה שאיבדה את האמונה ~
כשהאמונה הולכת רגע לאיבוד אז אנחנו לא מצליחים להיזכר מה בכלל המטרה של כל המילים שלנו, מה הכוונה העמוקה שלנו ואז כל הבליל מחשבות שלנו מהר מאוד הופך להיות תלונה.
אם אין בנו אמונה שיכול להיות פה פתרון אז בדרך כלל זה השלב שהראש החמוד שלנו ישר יגיד לנו שאין טעם לנסות לדייק או בכלל לבקש משהו - אבל אם עוצרים רגע ביחד עם התלונה, מסתכלים עליה בסקרנות אמיתית פתאום יש שיח אחר ~ גם אם הוא רק פנימי, פתאום יש בהירות.
כי תלונה היא תזכורת ל- מה לא קרה
ובקשה היא תזכורת ל- מה יכול לקרות
עצם הבקשה מייצרת תקווה כי פתאום יש אמונה שמשהו אחר יכול להגיע.
מה שעוזר לי להתמודד עם התלונות שלי, זאת ההבנה
שמאחורי כל תלונה יש כאב.
רק שהכאב הזה הוא טריקי
כי על פניו מה שאנחנו רואות זה את התלונה
'למה אני' 'למה תמיד' 'למה שוב'
מכירה את זה שיש ימים שאת לא מפסיקה להתלונן
אבל בתכלס את פשוט עייפה, פגועה, צריכה חיבוק?
אז זה בדיוק זה. תלונה היא לא בעיה
היא רק סימן לכאב שמתחולל בפנים.
תלונה היא רק הקליפה, היא הגנה.
היא הדרך של הכאב שלנו לצעוק
אבל מבלי שיש יכולת להגיד מה הוא צריך.
כשעושים מקום לכאב,
נותנים לעצמנו רשות להרגיש
מבלי לשפוט או לרצות לתקן,
הכל מתחיל להתרכך
נוצר מקום לחמלה
ומתוך המקום הזה מתחילה להתעורר בקשה.
כחלק מהיותנו יצורים אנושיים רגישים וחמודים ככל הנראה אנחנו נמשיך
לפגוש תלונות גם של עצמנו וגם של אחרים
המשפט הזה שיצא ממני ומלווה אותי כבר שנים ~
תלונה היא בקשה שאיבדה את האמונה
עושה לי נחת בלב כי זאת תזכורת שתמיד תמיד יש בקשה מתחת לכל הבלאגן
ותמיד תמיד יש אפשרות למצוא אותה - גם אם הלכנו לאיבוד בדרך
המילים האלו הגיעו מתוך רגע כואב עם עצמי
שהבנתי שלקחת את התלונה ולמצוא בתוכה את הבקשה זאת התרופה הכי טובה לכאב שלי.
