שלא תדעי עוד צער. המשפט הזה מבלבל אותי בעיקר כי ב3 שנים האחרונות אני יודעת המון צער ולא נראה שיש משהו שיכול לעצור אותו. זה מין פרדוקס כזה - אם אני רוצה להישאר בחיים אני אהיה חייבת לפגוש את הצער. לחיות זה להרגיש את הטוב ואת הרע את הכאב הנורא כמו את השמחה אין לי שליטה על החיים אבל יש לי בחירה בתוך החיים איך להתמודד עם כל מה שבא ועכשיו אני בוחרת להיות עצובה לדעת את הצער שמגיע מתוך אהבה גדולה ופחד מהמציאות החדשה שהמוות מרעיד את קיומה. יש מקום להכל גם לחולשה והצביטה הזאת בלב אוי כמה שהיא כואבת אבל איזה מזל שאני מרגישה. מאחלת לכולנו לחיות בבשורות הטובות ובבשורות הרעות וכשנדע את הצער נתמודד איתו באהבה.
♥
