לאחרונה היו לי הרבה מחשבות על אני של פעם. בעיקר על התקופה של התיכון, שאמנם נכחתי שם בגוף אבל הנפש שלי רק חיפשה לברוח.
בזמן שהמורים סיפרו סיפורים , בראש שלי התנגנו שירים והייתי כולי מרוכזת בלכתוב את המלים ולשרבט ציורים. תמיד, בכל תקופה בחיים, הייתה לידי מחברת. ככל שעברו השנים הבנתי כמה שהדפים משמעותיים לי בחיים, עושים לי סדר, מזכירים, נותנים לי מקום לבטא כל רגש ובעיקר תומכים בי להכיר את עצמי, דפים ריקים שמחכים שאני אספר את הסיפור שלי.
כשהקורונה דחפה אותי להמציא את עצמי מחדש היא בעצם נתנה לי דף ריק של מציאות, הזדמנות לבטל את כל מה שאני ולהיות כל מה שבא לי.
אז לקחתי מחברת ועט והתחלתי לצייר ולכתוב את כל מה שהרגשתי, רק מעצם התנועה של העט על הדף, הרגשתי הקלה. המחשבות יצאו ממני וקיבלו במה ואני קיבלתי הזדמנות להתבונן על כל מה שאני ולמרקר את כל מה שמיטיב איתי.
כל המחשבות האלו הובילו להבנה שדף ריק הוא תזכורת חשובה שבכל רגע אפשר להתחיל מהתחלה לקחת עט ולתת מקום לכל מה שבא לגלות מי אני ולזכור שאני כותבת את הסיפור בעצמי.
אז החלטתי ליצור דפים ריקים ארוזים יפה יפה, איורים מקוריים מודפסים על מחברות עם כריכה משעם שזה בעצם תזכורת על תזכורת אם כבר קיבלנו את הזכות לכתוב את הסיפור בואו נכתוב אותו באהבה.
כאן אפשר לראות את כל המבחר >> מחברות שעם
